סוף מלחמת הקורונה - מאמר דעה

מוסדות כלכליים, תרבותיים, פוליטיים וצבאיים במדינות שונות נפגעות או משותקות על ידי אויב ביולוגי נסתר. נגיף הקורונה אינו רק מביא אזרחים להיות אחד נגד השני, אלא גם משפיע על היחסים בין מדינות. למרות שאנחנו לא יודעים בוודאות מתי תסתיים המלחמה הנוכחית שאנו מנהלים, נראה יותר ויותר כי הזמן שיידרש לנו להביס את הנגיף – בין אם באמצעות חיסון, תרופה או פשוט החלטה שעלינו לחיות איתו – ישפיע על אופיו של העולם הפוסט-קורונה.

ב-1 ליוני, 1944, חודשים רבים לפני תום מלחמת העולם השנייה, נפגשו למעלה מ-40 מדינות בברטון וודס, ארה"ב, כדי לדון בסדר הכלכלי של לאחר המלחמה. הרעיון המרכזי כלל תכנון של מערכת פיננסית פתוחה וללא חסמים בין מדינות על מנת לעודד שלום ולהחליש את האפשרות לפופוליזם ולאומיות כלכלית הנוטים לגרום למלחמה. אף על פי שהמשלחות שנפגשו לא ידעו מתי תסתיים המלחמה, הן ידעו שיום כזה יבוא, שהן יהיו בצד המנצח, ושלכן חשוב לדון במערכת הבינלאומית העתידית. הם קידמו את השלום ובאותה העת דרבנו עידן עולמי שבו מדינות מחוברות אחת לשנייה עוד יותר.

על אף שטרם היה דיון רציני ומספק על השינויים האפשריים הצפויים בעולם לאחר הקרב נגד וירוס הקורונה, נראה כי יש פוטנציאל לשינויים משמעותיים. כאשר המלחמה הקרה הסתיימה עם נפילת ברית המועצות, שתי מערכות התמוססו עמה. השינוי המערכתי הראשון היה פנימי – מערכת קומוניסטית מאוחדת התפרקה למספר מדינות חדשות. השינוי השני, שהתרחש במקביל, היה שינוי מערכתי ברמה הגלובלית. כבר לא היה סדר עולמי דו-קוטבי שנשלט על ידי וושינגטון ומוסקבה. ארצות הברית נותרה אז מעצמת העל היחידה בעולם.

השינוי הפוטנציאלי הראשון שעשוי להתרחש בעולם שלאחר וירוס הקורונה הוא ברמה לאומית. למדינות יש פוטנציאל להפוך לריכוזיות יותר. אכן, אף על פי שנכתב רבות על האופן בו מגיפה זו עשויה לשנות את אופן יציאתנו לעבודה, למגפה יש פוטנציאל דומה לשנות את האופן שהמדינה עובדת עבור אזרחיה. המבנה השלטוני הרווח בארצות הברית, למשל, יכול לחוות הרחבה של השלטון הפדרלי, כמו גם חיזוק הממשלות המדינתיות עצמן.

עלייה בריכוזיות , כפי שאירעה אחרי פיגועי ה-11 בספטמבר 2001, עשויה להביא את הממשל הפדרלי, וממשלות 50 המדינות, לקחת יותר תחומי אחריות מהרשויות המקומיות בכל הנוגע למלחמה במגיפות. יכולות להיות הנחיות פדרליות חדשות שיבקשו לקבוע מתי ואיך לבצע בדיקות במצב חירום שכזה. בנוסף, עשויה להיות עלייה במספר היחידות הצבאיות המופקדות על נתינת מענה למצב כזה. לא מן הנמנע שנראה חיזוק לא רק של מאגר הציוד האסטרטגי הפדרלי, אלא גם הקמת מאגרים אסטרטגיים בכל אחת מ-50 המדינות, שיהיו מותאמים לסוגי האוכלוסייה השונים.

השינוי השני שעלול להתרחש נוגע ליחסים העתידיים בין מדינות. היחסים הכלכליים והסחר החופשי יימשכו, אך יותר ויותר תעשיות מקומיות, המייצרות ציוד חיוני למלחמה במגיפות, יסווגו כחשובות אסטרטגית ולכן עשויות להיות מסובסדות ומצויות תחת הגנה מדינתית מוגברת. מדיניות שכזו תגביל את הסחר החופשי בפריטים אלה ברמה בינלאומית, ותחליש מוסדות כמו ארגון הסחר העולמי. שאלוני בריאות לנוחתים בנתב"ג, ובשדות תעופה אחרים, עשויים להפוך לנורמה החדשה במדינות המערב ולא רק אצל מדינות לא דמוקרטיות. לבסוף, אימונים צבאיים המתרחשים בין מדינות, כמו תחת נאט"ו, עשויים לכלול תרחישי פריסת כוחות בזמן מגפה. גישות אלה יתבססו בראש ובראשונה על כיצד להקשות על נגיף קטלני עתידי להשפיע על מרחקים גדולים, לא על מניעת התפרצותו מלכתחילה.

בדיוק כפי שמרכז הסחר העולמי נפגע בניו יורק ב-11 בספטמבר 2001, כך גם נגיף הקורונה פוגע במרכזי סחר ברחבי העולם. הנגיף ניצל את הקשרים ההדוקים שלנו ואת קלות התנועה של ימינו. זאת, בשונה ממגפות שהתרחשו לפני מאות שנים, כאשר נגיפים נשארו מקומיים.

ככל שההכרה בכך שאנו חיים בכפר גלובאלי מתחדדת לאור ההתפשטות המהירה של הנגיף ברחבי העולם, כך גם יתכן כי העולם פוסט-קורונה יביא אותנו להכיר בבתים הלאומיים כחשובים הרבה יותר. לא מדובר רק על ריחוק פיזי בין אנשים בתוך המדינות, אלא על ריחוק בין מדינות. משבר הקורונה לא רק הראה עד כמה אנו מחוברים, אלא גם על כמה מנותקים נצטרך אולי להיות בעתיד. המלחמה הקרה הסתיימה בנפילת חומה. מלחמת הקורונה עשויה להסתיים בבניית חומות חדשות.

ישראל

|

Israel

|